בנם הבכור של לאה ועמוס. נולד ביום כ"ב בתשרי תשמ"א (2.10.1980) במגדל עוז. אח בכור לרונן, איתי, ענת ונדב.

גדל והתחנך בקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון.

יובל נולד מלא חיות, אור ואנרגיה, ילד שובב , נועז ואמיץ לב, שהצחוק הפרוע שלו תמיד העלה חיוך בכל סיטואציה. יובל היה ילד שמח שאוצר בתוכו רעיונות בלתי נדלים ומפיק תעלולים בשובבות וחן. הוא היה הילד הפעלתן ביותר מבין כל אחיו וגם הכי סקרן - כל דבר עניין אותו, בהמשך חייו הוא סיגל לעצמו יכולת למידה בתחומי העניין השונים.

בהיותו ילד בכיתה ח' פיתח רגישות גבוהה מאוד לעקיצות דבורה. כאשר נאמר לו כי לא יוכל להתגייס בשל כך, פרץ בבכי - מה שלא נהג לעשות אף פעם. ההבנה כי יש טיפול שיכול לחסן את הגוף מהאלרגיה, הרגיעה אותו והוא החל בתהליך שנמשך שנים, עד לאחר הגיוס למעשה. בכדי לקבל אישור להתגייס לקרבי כפי שחלם תמיד, יובל פרץ למרפאת הקיבוץ בלי שידעו ושלף מתוך התיק הרפואי שלו מסמך רפואי ובו היה רשום שהגיע עם קוצר נשימה לבית חולים עקב רגישות גבוהה לעקיצת דבורה. רק כך, ללא מסמך זה, הצליח לקבל אישור כי הוא כשיר לשרת בקרבי.

יובל למד בישיבה התיכונית "נווה שמואל", והיה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא". בהמשך למד במחזור ו' במכינה הקדם-צבאית בעצמונה.

את שירותו הסדיר עשה יובל בסיירת צנחנים, שם התעצב כלוחם נחוש, מקצועי ובלתי מתפשר במגוון תפקידים: נהג מבצעי, נווט וקלע חוד.

בשנת 2010 נישא לאיילה והזוג קבע את ביתו בקיבוץ כפר עציון בגוש עציון. נולדו להם חמישה ילדים: אלון, שחר, עופרי, יגל ורועי. כאבא היה תמיד אפשר לראות אותו נושא על כפיים ילד אחד או שניים. בכל יום שישי הקפיד לצאת איתם לטייל לפני שבת והיה מצחיק אותם כשכעסו עד שנרגעו.

יובל עבד בתחום השיווק בחברת "אפסילור", העוסקת בפיתוח מצברים וסוללות לצרכי צבא וביטחון. הוא הביא אל עולם העבודה את ההתלהבות, המקצועיות, הידע והאכפתיות, ומעל לכול את היושרה והאמת הבלתי מתפשרת שאפיינו אותו.

עם השנים בחר יובל להתמקד בעבודה על תיקון המידות, לחזק את העין הטובה על כל אדם ולפעול מתוך ענווה גדולה, עבודה שליוותה אותו בכל תחום בחייו. הוא קיבל על עצמו להימנע מלשון הרע, לחייך ולהאיר פנים לכל אדם. הוא הנהיג מסורת בין האחים - סבב בוואטסאפ בו בכל יום אח אחד מספר סיפור חיובי על מישהו מעם ישראל, מעשה טוב שמישהו אחר עשה. כשחלף יום ללא מילה טובה, האחראי חויב למחרת להשלים ולכתוב על שני אנשים מילה טובה. האחים התמידו במסורת זו כארבע שנים, והחליטו להמשיכה גם בעתיד. בנוסף הקפיד לקיים מצוות כיבוד הורים ובכל פעם שנקרא לעזרה מיד הגיע.

יובל הלך והתחזק רוחנית, היו לו חברותות קבועות ללימוד תורה. חלקן מוקדם מאוד בבוקר (בכל יום בחמש בבוקר) וחלקן מאוחר בערב, אחרי שסיים להשכיב לישון את הילדים. בימי שבת, כשכולם ישנו עד מאוחר, הוא נהג להתעורר כבר בארבע ושלושים לפנות בוקר ללמוד תורה.

הוא התקרב לבית המדרש של ישיבת "הר המור" ושיעורי התורה ליוו אותו והדהדו באוזניו מדי יום.

הוא היה אדם קשוב, חכם, מעמיק וגם "שטותניק" וזורם. יחד עם עמדותיו הנחרצות האידיאולוגיות, היה קשוב ופתוח למפגש גם עם אנשים שונים ממנו ורחוקים מאמונותיו, שונות זו הוא קיבל וכיבד מתוך אהבה פשוטה לאנשים.

יובל התנדב בקו הסיוע לגברים דתיים וחרדים נפגעי תקיפה מינית.

יובל ניחן באופי חזק, תמיד עמד על שלו ודבק באמת שלו. הוא היה נחוש ותחרותי, חי את מעשיו והשקפותיו במלוא הלהט, ובאותה עוצמה ביקש ללמד זכות על כולם. הוא צמח לאדם מיוחד עם אישיות חזקה מחד, ועדינה, רגישה ואכפתית מאידך. יובל היה אדם משכמו ומעלה, ירא שמיים. אל הקב"ה התייחס ביראה אך גם באהבה, ואהבה עזה רחש גם לעם ישראל, בלי סוף וללא גבול. הוא היה מחובר לעם בכל נימי נפשו - היו לו דמעות בעיניים כשדיבר על מעשים טובים של אנשים בעם ועל חיבורים שנוצרו בו.

גם אחרי שהגיע לגיל פטור התנדב יובל להמשיך ולשרת ביחידה מיוחדת במילואים. הוא שירת בגדס"ר - גדוד סיור 6646 בעוצבת "שועלי מרום" (646). בשירותו הצבאי ראה שליחות, ותואר כאחד הלוחמים הטובים ביחידה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום בו החלה המלחמה יובל גויס. מאז היה מגויס בכל כוחו ללחימה ובחוד הלוחמים, דחף לפעולה וחתר קדימה ללא מורא. ראה זאת כשליחות חייו להגן על עם ישראל.

הפלוגה אליה השתייך יובל אבטחה את הציר הלוגיסטי בחאן יונס. ביום 30.1.2024 נתקל צוות שנכנס לטהר מבנה באש ומפקדו נפגע. יובל, ששמע בקשר שצריך עזרה בחילוץ, נכנס לשטח בראש הטור כשהוא חותר למגע כדי לחלץ את המפקד. במהלך התקדמות הכוח אל הקומה השנייה במבנה נזרק רימון שפגע ביובל והוא נהרג.

רב-סמל בכיר יובל ניר נפל בקרב ביום כ' בשבט תשפ"ד (30.1.2024). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בכפר עציון. הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים, שלושה אחים ואחות.

אשתו איילה אמרה בהספדה: "יובי שלי, מאיפה מתחילים להתאבל? על מה חושבים קודם? על מה שהיה ולא יחזור עוד, או על מה שעוד יהיה בלעדיך?... אתה בינתיים ממשיך איתנו, לא נשחרר אותך כל כך מהר... ועכשיו תוכל להביט מלמעלה על כל עם ישראל שכל כך אהבת ולדאוג שנתחבר יחד"

לזכרו של יובל הושק מיזם "העין הטובה של יובל" להפצת סיפורים של טוב, המשך למסורת שהנהיג עם אחיו.

אתר אינטרנט הוקם להנצחת יובל, כתובתו - yuvalnir.org.il.